אחרי אבחנה וטיפול מקצועי לרוב ניתן לעצור את הדרדרות הדלקת, ולהשיג שליטה במחלת החניכיים. המפתח להצלחה, הוא ביטול הגירוי החיידקי והצטברות הרובד על השיניים שהם הגורם לדלקת, ולבצע תחזוקה שוטפת, למניעת הצטברות רובד חדשה.
ישנם 6 שלבים לטיפול פריודונטלי מוצלח:
1. הדרכה להיגיינה אורלית:
מטרת שלב ההדרכה לשמירה על ההיגיינה האורלית הינו הסרת הגורם החיידקי ובכך הקטנה של התגובה הדלקתית.
לאחר מתן הסבר על הגורם למחלות חניכיים, תבוצע בדיקה קלינית והתאמת שיטת ההיגיינה המומלצת למשנן הייחודי של כל מטופל.
תותאם מברשת השיניים (ידנית, חשמלית, סיבים רכים/בינוניים…), שיטת הצחצוח, יותאמו אבזרים לניקוי בין שיניי (מברשיות, חוד דנטלי וכד') יודגם השימוש בהם, וכן תותאם שטיפת פה.
חשוב מאוד להדגיש כי המוטיבציה להקפדה על ניקיון הפה, ושיתוף פעולה אופטימלי של המטופל עם הוראות הניקוי לאורך זמן, הינם גורם קריטי, ויש האומרים החשוב ביותר, להצלחה בטיפול החניכיים.
2. ניקוי מקצועי:
כל משקעי החיידקים יוסרו מהשיניים, מהאזורים החשופים, וכן מפני שטח השורשים המכוסים בחניכיים. יבוצע פוליש וימרח פלואוריד. במידת הצורך תבוצע הרדמה מקומית וניקוי עמוק הקרוי הקצעות שורשים.
נדיר שטיפול שכזה יערך בפגישה אחת, במיוחד בקרב המטופלים עם מחלת חניכיים מתקדמת. ברוב המקרים יש צורך במספר פגישות.
3. טיפול אנטיביוטי סיסטמי:
במקרים בהם התגובה של החניכיים לניקוי הייתה בלתי מספקת, או בסוגים ייחודיים של דלקות חניכיים, בהם הוכח שטיפול אנטיביוטי משפר את הטיפול, יינתן טיפול פומי באנטיביוטיקה לאחר סיום הניקוי.
4. הערכה מחדש:
לאחר מספר שבועות מסיום הניקוי (בדרך כלל לאחר כ 8 שבועות) תבוצע בדיקה חוזרת של החניכיים, ןתבוצע השוואה לבדיקה הראשונית, בכדי להעריך את יעילות הטיפול שניתן עד כה, ותגובת החניכיים שהתקבלה.
במידה וימצאו מדדי דלקת הגבוהים מהנורמה המקובלת, עם אתרים בהם הדלקת עדיין פעילה, יומלץ על המשך טיפול פריודונטלי כירורגי.
5. כירורגיה פריודונטלית משלימה:
במקרים של דלקות חניכיים מתקדמות, ישנם שאריות של כיסים עמוקים, בהם ניתן לטפל בהצלחה באמצעות ניתוח חניכיים.
לפעמים, מבוצע ניתוח חניכיים במטרה לאפשר גישה לאזורי השן העמוקים, ולהסיר שאריות אבנית ורובד שלא ניתן היה להגיע ולהסירם בדרך אחרת. רק לאחר הסרת כל הגורמים המגרים מעומק הכיסים, יתאפשר ריפוי והחלמה של הדלקת.
תחת הרדמה מקומית מסיטים את החניכיים משורשי השיניים, ומבצעים ניקוי יסודי של השורשים שנחשפו. ישנם מצבים בהם נדרש להוסיף עיצוב מחדש של העצם סביב השורשים בכדי להתאימה לכיסוי יעיל ע"י החניכיים בהמשך. בסיום הניתוח החניכיים נתפרים למיקום שיצמצם את הצטברות הרובד בעתיד, ויאפשר ניקוי אפקטיבי.
ישנם מקרים בהם יבחר הרופא בגישה ניתוחית רגנרטיבית, בהם יעשה שימוש בחומרים רגנרטיבים ( חלבונים מיוחדים, תחליפי עצם, וממברנות) המעודדים צמיחה מחדש של חלק מהרקמות שאבדו עקב דלקת החניכיים. בסיום הניתוח החניכיים נתפרים חזרה, ויינתן הסבר מפורט על שינוי בהרגלי הצחצוח באזור הניתוח.
6. טיפול תחזוקה תומך (supportive periodontal therapy)
הצלחת הטיפול הפריודונטלי לאורך זמן תלויה בשני גורמים: הקפדה עצמית של המטופל על הוראות ההיגיינה האורלית בבית באופן עקבי, וטיפולי תחזוקה סדירים במרפאת השיניים.
לאחר סיום הטיפול הפריודונטלי הרופא יעריך את מצב החניכיים בסיום הטיפול, ואת גורמי הסיכון הקיימים לחזרת מחלת החניכיים, ובהתאם יקבע תדירות פגישות המעקב והתחזוקה העתידיות.
בדר"כ תדירות פגישות המעקב בשנה הראשונה הסמוכה לסיום הטיפול, הינה כל 3-6 חודשים.
בדיקות המעקב הכרחיות בכדי להבטיח שדלקת החניכיים אינה מתלקחת מחדש, וחוזרת ליצור נזק בחניכיים. במידה ויתגלו סימני חזרת הדלקת, ניתן יהיה לטפל בהם בשלב מוקדם, ולהתאים את הטפול המונע עפ"י הצורך.
לדלקות חניכיים ישנה נטייה לשוב ולהתלקח לאורך החיים.
הצלחת הטיפול הפריודונטלי לאורך זמן, ושמירת השגי הטיפול שניתן, יתקיימו רק במידה ובה המטופל יקפיד על הוראות ההיגיינה האורלית היומית באופן סדיר ויעיל, יגיע לניקויי שיגרה אצל השיננית בתדירות שהומלצה לו (בדר"כ כל 3 חודשים), ויקפיד על בדיקות המעקב אצל הרופא המטפל ככל שיתבקש.
תופעות לוואי נפוצות לטיפול במחלות חניכיים:
פעולת הסרת האבנית והחיידקים מהשיניים גוררת כאב. ככלל ככל שהחניכיים מודלקות יותר, כך הכאב מהניקוי רב יותר. מסיבה זו ניתן, ומומלץ, לבצע את הניקי תחת הרדמה מקומית למניעת הכאבים.
בחלוף ההרדמה, רוב המטופלים מדווחים על כאבים קלים עד בינוניים בחניכיים המוקלים ע"י משככי כאבים למספר ימים. רגישות לחום וקור בשיניים מתפתחת בימים שלאחר הניקוי וחולפת מעצמה כעבור מספר חודשים. במידה והרגישות גבוהה, ניתן להקל ע"י מריחת משחות שונות כפי שיומלץ על ידי הרופא.
תופעה נפוצה נוספת לאחר הטיפול היא כיווץ של החניכיים: השטחה של משולשי הרקמה הוורודים בין השיניים (ה"פפילות"), חשיפת שורשי השיניים, ויצירת מרווחים בין השיניים. המרווחים מהווים מוקד לדחיסת מזון ולעיתים הפרעה אסתטית.
